הרבה פעיליות יפעלו זה לתוך זה.
רק משל אחד; לאט לאט תתחיל החברה לייצר מוצרים תעשייתיים בישובים בהתחלה פשוטים, בראשית עבור מהגרינו העניים; בגדים, תחתונים, נעליים וכו' בייצור תעשייתי.
שהרי בתחנות היציאה האירופיים נלביש את אנשינו העניים עם ביגוד חדש.
בזה אין אנו נותנים להם מתנות, בגלל שעי"ז נשפיל אותם.
אנו רק מחליפים להם את בגדיהם הישנים כנגד חדשים.
אם החברה תפסיד עי"ז משהו, אז נרשום את זה בתור הפסד עסקי.
האומללים אשר הם לגמרי בעירום ובחוסר כל ייעשו בעלי חוב של החברה, ומחזירים "שם" ע"י שעות עודף של עבודה, אשר יימחלו להם עבור הנהגתם הטוב.
בנקודות אלו יש את ההזדמנות ל"איגודי העלייה" הקיימים להתערב כעוזרים.
הכל, מה שהיו רגילים לעשות עד עכשיו עבור היהודים הנעים ונדים, להבא יעשו עבור המתיישבים של החברה היהודית.
הצורות של השיתוף פעולה ייתנו למצוא בקלות.
כבר בהלבשה מחדש את המהגרים העניים יהיה טמון משהו סמלי; אתם מתחילים עכשיו חיים חדשים.

האגודה היהודית תדאג להחזיק מצב רוח של רציניות וחגיגיות, כבר הרבה זמן לפני הנסיעה, וגם במשך הדרך; על ידי תפילות, הרצאות עממיים, אילופים על המטרה של המשימה, הכתבות היגיניה עבור אתרי המגורים החדשים, הוראות על העבודה העתידה.

שהרי הארץ המשובחת היא הארץ של העבודה.
בעת הגיעם יתקבלו פניהם של העולים על ידי ראשי ממשלתינו בחגיגיות.
בלי התהוללות טפשית, שהרי הארץ המשובחת צריכה עוד להכבש.
אבל כבר עכשיו יוכלו בני אדם העניים האלו להיווכח כי אכן הם נמצאים בבית.
תעשיית הביגוד של החברה עבור המהגרים העניים לא תייצר בלי תכנית.
על ידי האגודה של היהודים ־ אשר תקבל את ההודעה מן הקבוצות המקומיות־, מחוייבת החברה היהודית לדעת את המספר, את היום של ההגעה ואת הצרכים של העולים.
כך יהיה אפשר לדאוג עבורם בהקדם בזהירות.

הערות תעשייתיות

התפקידים של החברה היהודית ושל האגודה היהודית אין ביכלתינו להבהיר אותם בנפרד בהרצאה זו עם זהירות דייקנית.
באמת, למעשה השני אירגונים הגדולים האלה יתחייבו לתפקד בתמידות ביחד.
החברה תהיה תלויה בסמכותה המוסרית ובתמיכותה של האגודה וגם להבא זה כך יישאר, באותה מדה שהאגודה לא יכולה לוותר על העזרה הכספית של החברה.
בהנהלה המתוכננת של תעשיית הביגוד מכולה למשל;ההתחלה החלשה של הנסיון, למנוע משברי ייצור.
בכל השטחים, איפוא שהחברה מציגה את עצמה בתור תעשיין, יש להנהיג נוהלים כאלו.
אבל בשום אופן אסור לה לדרוס את החברות החופשיות, עם עוצמתה היתירה.
אנחנו נהיה "קולקטיביסטים" רק במקום איפוא שהקשיים האדירים של המשימה תובעים את זה.
אחרת אנו רוצים לפנק ולטפח את הפרט עם זכויותיו.
הרכוש הפרטי, בתור יסוד העצמאות, יש לה להתפתח אצלינו חופשי ובכבוד.
אנו הרי נותנים ל ראשוני הלא מוכשרים לעלות מיד אל הרכוש הפרטי.
יש לנו לטפח את רוח הקבלנות בכל מיני האופנים.
הקמת תעשיות יעודדו על ידי פוליטיקה מכסית מתונה, אספקת חומרי גלם מוזלים ועל ידי משרד עבור סטטיסטיקה תעשייתית עם הודעות ציבוריות.
יש בידינו לעורר את רוח הקבלנות בצורה בריאה.
האי מתוכננות הספיקולטיבית יהיה נמנע.
ביסוסם של תעשיות חדשות נודיע בזמן הנכון.
כך שהקבלנים אשר יבואו אחרי חצי שנה לידי רעיון לפנות את עצמם אל איזה תעשייה מסויימת, לא יבנו אל המשבר ואל האומללות.
באשר המטרה של מפעל חדש יחוייב להודיע אל ה"אגודה", יוכלו יחסי הקבלנות להיות נודעים בכל זמן ולכל אחד.
בנוסף? ינתנו להקבלנים כוחות עבודה מצד מרכזיה.
הקבלן פונה אל מרכזיית מתווך השירות, אשר גובה ממנו רק את הדמים המוכרחים לאחזקתה העצמית.
הקבלן כותב טלגרף; אני צריך למחר עבור שלשה ימים או שלש חדשים חמש מאות "לא מוכשרים".
למחרתו מגיעים אל מפעלו החקלאי או התעשייתי החמש מאות המבוקשים, אשר מרכז העבודה מרכזת אותם, מפה ומשם, איפוא שבמקרה הם מתפנים כרגע.
ה־ Sachseng?ngerei תעודן במשטר צבאית, ממוסד גסה אל מוסד מסודר עם תכלית.
מאיליו מובן כי לא יסופקו עבדי עבודה.
אלא רק פועלים של "שבע־ שעות־ביום" , אשר גם בהחלפת המקום יחושבן להם הזמן שכבר שרתו, עם הענקות, התעלות ופנסיה.
הקבלן החופשי, יוכל להשיג לו את כוחות העבודה גם ממקום אחר, אם ירצה.
אבל הוא יתקשה לעשות את זה.
את המשיכה פנימה של עבדי־עבודה לא יהודיים ידע האגודה להפר, על ידי החרמת תעשיינים מורדים, על ידי הכבדת תנועה וכדומה.
כתוצאה אכן יהיה מוכרח לקחת את ה־שבע־שעות־ביום'ניקים.
כך אנחנו מתקרבים בלי אונס אל הימים הנורמליים של שבע שעות.

הושבתם של פועלים מקצועיים

זה ברור שמה שפועל אצל ה־"לא מוכשרים", אצל הפועלים המקצועיים הגבוהים יהיה עוד יותר קל.
הפועלים החלקיים של בתי החרושת נתנים להכניס תחת אותם הנוהלים.
המרכזיה של מתווך השירות יסדר אותה.
מה שנוגע לאומני היד, המייסטר הקטנים, אשר תוך התחשבות על התפתחותה של הטכניקה בעתיד אנו מאד רוצים לפתח, גם במקרה שהם כבר אינם בחורים צעירים, ולמי שאנו חפצים להוליך אליהם את כח הסוס של הנחלים ואת האור דרך חוטי חשמל־ על המרכז של האגודה יהיה מוטל לחפש ולמצוא את העובדים העצמאים האלו.
כאן פונה קבוצה המקומית אל המרכז: אנחנו זקוקים לכך וכך נגרים, מסגרים,זגגים וכו' .
המרכז מפרסם את זה בהכרזה.
האנשים מזדמנים.
הם נוסעים עם משפחתם אל המקום איפוא שהם נזקקים, והם נשארים לגור שם, ללא להיות נדרסים ע"י מתחרה מבולבל.
המולדת הטובה , היציבה התחוללה עבורם.

גיוס הכספים

בתור קרן המניות של החברה היהודי הונח סכום הנשמע להיות דמיוני.
הגובה הזקוקה באמת לקרן המניות יתחייב להקבע על ידי אנשי מקצוע.
בכל אופן סכום ענקי.
איך יהיה אפשר לגייס את זה ? עבור זה יש שלש דגמים, מה שהאגודה יביא בחשבון.
האגודה, האישיות המוסרית הזאת, הפרנס Gestorשל היהודים?, מורכב מאנשינו הכי נקיים והכי טובים, אשר לא יכולים ולא מותר להם להרויח מן הענין ריוח נכסי.
הגם שהאגודה בהתחלה אין ברשותה להפעיל סמכות אחרת מאשר מוסרית, זה יספיק בכל זאת למען להשריש אימון בעם היהודים כנגד החברה היהודית.
החברה היהודית תהיה לה את הסיכוי להצלחה עסקית, רק כשתקבל חותמת כביכול מן האגודה היהודית.
לא יוכלו איפוא קבוצה של אנשי כסף כל שהם להתאחד למען לעצב את החברה היהודית.
האגודה תבחן, תבחר ותקבע ולפני מתן הסכמה על הייסוד תאבטח את כל הערבויות הנחוצות אל הביצוע האחריותי של התכנית.
ניסוים עם כוחות לא מספיקים אסורים להעשות, שהרי מבצע זה מוכרח להצליח מיד במכה הראשונה.
הכשלון של הדבר תביך את כל הרעיון על עשרות בשנים ואולי תהפוך אותו לבלתי אפשרי לנצח.
שלשת הצורות של גיוס הכספים של קרן המניות הם: 1) ע"י הבנק הגבוה 2) ע"י הבנק האמצעי 3) על ידי החתמה עממית הכי קל, הכי מהיר והכי בטוח היה הייסוד על ידי הבנק הגבוה.
כאן יכול הכסף הנצרך להתגייס תוך הקבוצות הכספיות הגדולות הקיימות על ידי ייעוץ פשוט.
לזה היה היתרון הגדול, שהמיליארדע־ למען להישאר אצל הסכום הזה אשר כבר פעם אחד שמנו כהנחה־ לא היה צריך להכניס מיד לקופה את כולו.
זה היה לה היתרון הנוסף, שגם האימון של קבוצה הכספית האדירה הזאת יהיה נוזל לטובת המבצע.
תוך העוצמה הפיננסית היהודית רדומים עוד מאד הרבה כוחות פוליטיים לא משומשים.
על ידי אויבי היהדות מתואר עוצמה הכספית הזאת כל כך פעיל, כמו שהיה יכול להיות, אבל למעשה איננו.
היהודים העניים מרגישים רק את השנאה, אשר עוצמה הכספית הזאת מעוררת; את התועלת, את הקלת סבלם, אשר היה יכול להיות מושג, אין להם ליהודים העניים.
הפוליטיקה האשראית של יהודי הפיננס הגדולים, היה צריך להיות נעמד לרשות רעיון העם.
אבל, כאשר האדונים האלה אשר מאד מרוצים עם מצבם לא מרגישים את עצמם נדחפים לעשות משהו עבור אחיהם לשבט, אשר מואשמים באחריות ללא צדק בגלל הנכסים הגדולים של כמה יחידים, כך יתן ההוצאה לפועל של התכנית הזדמנות לבצע הבדלה נקיה וברורה ביניהם לבין שאר חלקי העם של היהדות.
  דרך אגב, הבנק הגבוה בכלל לא יהיה נדרש, לגייס סכום עצום כזה מתוך גמילות חסדים.
זה היה דרישה מופרזת אוילית.
מייסדי החברה היהודית ומחזיקי מניותיה, אדרבה שיעשו עסק משתלם, והם יוכלו לתאר לעצמם חשבון מראש, טיזה סיכויים שעומדים לפניהם.
האגודה היהודית יהיה בידה את כל המסמכים ואת כל אמצעי העזר, אשר מהם ניתנים להכיר כל הסיכויים של החברה היהודית.
אגודת היהודים, יהיה נחקר על ידה במיוחד ההיקף של תנועת היהודים ויהיה ביכלתה להודיע באופן מוסמך, על איזה השתתפות היא יכולה לצפות.
אגודת היהודים תמציא עבור החברה את עבודות המחקר של Soci?t? d'?tudes , כמו שרגילים לעשות את זה בצרפת, טרם הם ניגשים לממן מבצע מאד גדולה .
הדבר אולי לא תעורר את מחיאת הכפים היקרה של אילי ההון היהודיים.
אולי, הם אפילו ינסו לפתוח מאבק נגד תנועת היהודים שלנו, על ידי עבדיהם ושליחיהם הסודיים.
מלחמה שכזו ננהל, כמו את כל אחרת אשר אוכפים עלינו, עם נקישות ללא רחמנות.
אולי, גם אילי ההון יסתפקו רק בביטול הדבר על ידי צחוק סירובי.
האם מסודר הדבר על ידי זה ? לא.
אז עובר גיוס הכספים אל השלב השני, אל עשירי היהודים הממוצעים.
הבנק האמצעי היהודי היתה צריכה ל"התגרף" בשם רעיון העם נגד הבנק הגבוה לעוצמה כספית חזקה שניה.
זה היתה לה את המגרעת, שקודם כל ייעשה מזה עסק כספי, שהרי המיליארד היתה מוכרחת להיכנס ־בבלי זה אסור הרי להתחיל־, ובאשר כסף זה ייכנס רק לאט לאט לשימוש, על כן היינו עושים בשנים הראשונות כל מיני עסקים בנקאים והלוואתיים.
זה לא מן הנמנע, שכך המטרה המקורי לאט לאט יגיע לידי שכחה, עשירי היהודים הממוצעים היו מוצאים עסק חדש גדול, ומסע היהודים יהיה מסתאב.
הרעיון הזה של גיוס הכסף הוא בכלל לא גאוני, את זה אנו יודעים היטב.
פעמים שונות ניסו הרי, לגרף את הכסף הקטולי נגד הבנק הגבוה.
העובדא שאפשר להלחם בה גם עם כסף יהודי, עד עכשיו לא עלתה על הדעת.
אבל איזה משברים היה כל זה גורם.
איך היו המדינות, איפה שמאבקים כספיים כאלה היו מתחוללים, ניזקים, איך היה האנטישמיות מחוייב להתגבר.
כללו של דבר, שעבורי כל זה בכלל לא סימפטי, אני הזכרתי את זה,רק בגלל שזה מונח בהתפתחות ההגיוני של הרעיון.
האם הבנקים הממוצעים יתיחסו אל הדבר, את זה גם כן אינני יודע.
בכל אופן, גם על ידי הסירוב של העשירים הממוצעים אין הדבר מחוסל עדיין.
אדרבה, דווקא אז הוא מתחיל.
שהרי אגודת היהודים, אשר היא לא מורכבת מאנשי עסקים, תוכל אז לנסות את הייסוד של החברה כעממית.
קרן המניות של החברה יכול להתגייס בלי תיווך של בנק גבוה או של איגוד בנקים ממוצעים, על ידי מכרז בלתי אמצעי של החתמה.
לא רק היהודים העניים הקטנים, אלא גם הנוצרים, אשר רוצים להפטר מן היהודים, ישתתפו בגיוס כספים זה המפוצל לחלקים מאד קטנים.
זה היה צורה מיוחדת וחדשה של משאל עם, כאשר כל אחד, אשר רוצה להביע את דעתו לצורה זו של הפתרון של בעיית היהודים , יוכל לבטא את זה על ידי חתימה מותנית.
בהתנאי מונח הבטחון הטוב.
התשלום המלא יחוייב לשלם רק, כשכבר כל הסכום מוחתם, בלעדי היה הדמי קדימה מוחזר.
אבל כשכבר כל הסכום הנחוץ מכוסה על ידי ההנפק העממי, אז כל סכום קטן יחידי מובטח על ידי הסכומים הקטנים לאין ספור.
לזה היה בוודאי נחוץ העזרה המפורשת של הממשלות המעורבים בדבר.

קבוצות מקומיות

ההשתלה עד כה הראינו רק שיש לבצע את ההגירה בלי רעידות כלכליות.
אבל אצל הגירה כזו מתעוררות גם הרבה התרגשויות חזקות ועמוקות.
יש הרגלים ישנים, זכרונות אשר על ידם אנו בני אדם דבוקים אל האתרים (המקומות).
יש לנו עריסות, יש לנו קברים, והרי ידוע, מה הם הקברים עבור הלבבות היהודיים.
את העריסות אנו לוקחים אתנו־ בהם רדום וורוד ובבת צחוק עתידינו.
את קברינו היקרים מוכרחים אנו לעזוב מאחורינו־ אני מאמין , שמהם נפרד הכי קשה, אנו עם רודפי בצע ! (כאן אני המתרגם כבר לא יכול להתאפק מלזעוק זעקה גדולה ומרה; איך יכול בן אדם מזרע ישראל להיות כל כך רחוק מלהבין את נפש העם אשר מתוך רגשי קדש מתרפס ומשתטח על קברי אבות !) אבל זה מוכרח להיות.
כבר עכשיו מרחיק אותנו המצוקה הכלכלית, הלחץ הפוליטי, העוינות החברתי ממקומות מגורינו ומקברינו.
היהודים כבר עכשיו מהגרים בכל רגע מארץ אחד אל משנהו; תנועה חזקה גדולה עוברת אפילו מעבר לים אל ארצות הברית ־ איפוא שגם כן לא מחבבים אותנו.
האם איפוא כבר יחבבו אותנו, כל עוד שאין לנו מולדת של עצמינו ? אבל אנחנו רוצים לתת מולדת אל היהודים .
לא על ידי שאנו עוקרים אותם באלימות מתוך אדמתם.
לא, רק על ידי שאנו חופרים אותם בזהירות עם כל מערכת שרשיהם ומעבירים אותם אל קרקע יותר טובה.
כמו שאנו מתכננים לברוא יחסים חדשים כלכליים ופוליטיים, כך אנו חושבים להחזיק קדוש כל ישן בניחותא.
על זה אצביע רק עם כמה רמזים מעטים.
כאן היא הסכנה הכי גדולה, שהתכנית תיאחז להתלהבות דמיוני.
ובכל זאת גם זה הוא אפשרי ומציאותי, רק שהוא נדמה במציאות כמו דבר מעורפל וחסר ישע.
על ידי האירגון הוא יכול להפוך לדבר תבונתי.
מסע הקבוצתי רצוי שאנשינו יסעו יחד בקבוצות.
בקבוצות של משפחות וחברים.
אף אחד לא יוכרח להצטרף אל הקבוצה של מקום מגוריו העד עכשויים.
כל אחד יכול, אחרי חיסול עניניו, לנסוע איך שהוא רוצה.
כל אחד הרי עושה את זה על חשבון עצמו, במחלקת הרכבת או האניה, אשר מתאים לו.
הרכבות והאניות שלנו, אולי יהיה בהם רק מחלקה אחד.
על נסיעה כל כך ארוכה, ההבדל של הרכוש, מטריד את העניים.
גם אם אין אנו מעבירים את אנשינו לשם לבידורים, בכל זאת אין אנו רוצים לקלקל את מצב רוחם בדרך.
במסכנות אף אחד לא יסע .
לעומת זאת, בהרחבת הדעת אלגנטית יהיה הכל אפשרי.
כבר הרבה זמן מקודם יוקבעו פגישות, ־ במקרה הטוב ביותר, עוד שנים יארוך, עד שהתנועה יבוא לנזילות במחלקות רכוש נפרדות־ האמידים יתאחדו לחברות נסיעות.
לוקחים את היחסים האישיים כולם אתנו.
יודעים אנו הרי, שמלבד העשירים הכי גדולים, אין להיהודים שום יחסים חברתיים עם הנוצרים.
במדינות אחדות המצב הוא, שהיהודי אשר לא מחזיק כמה מפנקי פינכי, אחים־לווים ! ועבדי־יהודים, אז הוא לא מכיר בכלל שום נוצרי.

הגיטו ממשיך להתקיים מבפנים.

אם כן, איפוא יתכוננו בשכבות האמצעיים אל ההגירה באריכות ובזהירות.
כל מקום מארגן את קבוצתו.
בעיירות הגדולות יתארגנו קבוצות שונות לפי השכונות המקיימים יחסים ביניהם על ידי שליחים נבחרים.
החלוקה הזאת לשכונות אין לה משהו מחייב.
היא תוכננה בעצם רק למען להקל על הפחות אמידים, למען שלא יתעורר אצלם בדרך אי נוחות או געגועי בית.
כל אחד הוא חופשי, לנסוע לבד או להצטרף אל קבוצה מקומית כפי רצונו.
התנאים ־ מחולק לכיתות־ הם לכל אחד שוים.
אם חברת נסיעה אחד מתארגנת עם מספר מספיק של נפשות, אז היא מקבלת מן החברה רכבת שלם ואחר כך אניה שלימה.
על איחסון מתאים עבור העניים כבר היו משרד השיכון דואגים.
בזמן יותר מאוחר, כשהאמידים נוסעים, יהיה ההכרה של הצורך ־ בגלל שבקלות אפשר לראות את העתיד־ גורמת לבניית מלונות של קבלנים חופשיים.
גם יהיו המהגרים האמידים כבר מזמן בונים את משכן ביתם, כך שהם יצטרכו רק לעבור דירה מן הבית הנטוש אל החדש הבנוי.
אל כל משכילינו אין אנו צריכים להראות להם את תפקידיהם.
כל אחד אשר מצטרף אל הרעיון הלאומי, יהיה יודע איך הוא צריך לפעול בסביבתו למען ההפצה וההפעלה.
אנחנו נפנה בקריאה מיוחדת אל רבנינו למען שיטוף פעולתם.

הרבנים שלנו

כל קבוצה יש לה את הרב שלה, אשר הולך עם קהלתו.
כולם מתקבצים ללא אילוץ.
(הא הא הא הא) הקבוצה המקומית מתלכדת סביב הרב.
כל כך הרבה רבנים, כל כך הרבה קבוצות מקומיות.
הרבנים יהיו אלה שיבינו אותנו ראשונה, להתלהב ראשון עבור הרעיון ומעל הבימה ילהיבו את האחרים.
לא צריכים לקרוא לאסיפות מיוחדות עם פטפוטים.
זה יהיה משולב תוך עבודת הקל (התפלה).
וכך זה צריך להיות.
אנחנו מכירים את השתייכותינו ההיסטורית רק על ידי האמונה של אבותינו, בגלל שהרי קלטנו בנו בלתי מחיק, כבר מזמן את השפות של לאומים שונים.
הרבנים יקבלו בקביעות את ההודעות של האגודה ושל החברה והם ידרשו ויסבירו אותם אל קהלתם.
ישראל יתפלל עבורינו ועבור עצמו.

אנשי אימונים של הקבוצות המקומיות הקבוצות המקומיות ימנו וועדות קטנות של אישי אמונים תחת הנהגתו של הרב.
כאן ייועץ ויקבע כל דבר מעשי.
מוסדות החסד יושתלו חופשי על ידי הקבוצות המקומיות.
הקרנות יישארו גם "שם" תוך הקבוצה המקומית לשעבר, הבנין לדעתי לא יימכר, אלא ינודב עבור נצרכי עזרה נוצריים של העיירות הנטושות.
אצל חלוקת הקרקעות "שם" יחושבן זה עבור הקבוצות המקומיות, באשר הם יקבלו מגרשי בניה חנם ויהנו מכל מיני הקלות בבניה.
אצל ההשתלה של מוסדות החסד, כמו אצל נקודות אחרות של תכנית זו , יוצע שוב ההזדמנות לעשות נסיון עבור אושר האנושות.
פעולת החסד הפרטי המטושטש שלנו העכשוי , עושה מעט טוב לעומת ההשקעה העשויה.
מוסדות החסד יכולים ומחוייבים להכנס תוך מערכת, איפוא שבאפשרותם להשלים זה את זה.
בחברה חדשה יכולים מוסדות אלו להיווסד מתוך התודעה המודרנית ועל היסוד של כל הנסיונות הסוציאל־פוליטיות.
הדבר הוא עבורינו מאד חשוב, בגלל שאנו יש לנו מאד הרבה "קבצנים" .
על ידי הלחץ מבחוץ, אשר עושה אותם בלתי אמיצים, ועל ידי פעולות החסד הרחמני של העשירים המפנקת אותם, נשארים חלשי הטבעים בין אנשינו אצל הסיבוב על הפתחים.
האגודה, תמוכה על ידי הקבוצות המקומיות, תפנה את העירנות הכי גדולה אל חינוך העם מבחינה זו.
עבור הרבה כוחות , אשר עכשיו קמלים ללא יועיל, ייוצר הרי קרקע פוריה.
מי שיש לו רק את הרצון הטוב, זה יהיה מנוצל כמדתו.
קבצנים לא יהיו נסבלים מי שבחירות לא רוצה לעשות שום דבר, הוא יבוא אל בית העבודה.

(שוב אני משוכנע שאייכמאן השתמש בספר זה לביצוע מחנות הריכוז ) לעומתו אין אנו רוצים להכניס את זקנינו אל הבתי זקנים.
הבתי זקנים הם פעולות החסד הכי אכזריים, אשר המציא טוב לבינו הילדותי.
בבית הזקנים מתבייש ומתעצב האדם הזקן אל מוות.
בעצם הוא כבר קבור.
אנחנו אבל רוצים גם לאלה אשר עומדים על המדרגות התחתונות של ההשכלה, להשאיר להם את האשליה המנחמת של היעילות.
אלה אשר לא מסוגלים לעבודה גופנית, יקבלו שירותים קלים.
אנו צריכים להתחשבן עם העניים "העתיקים" כדור אשר כבר עכשיו הולך וכמש.
אבל הדורות הבאים יחונכו שונה בחירות עבור החירות.
אמחנו נחפש את ההאשרה המוסרית של העבודה, עבור כל תקופת חיים ועבור כל דרגות החיים.
כך ימצא עמינואת יעילותו שוב בארץ שלהשבע שעות.
מפת העיר הקבוצות המקומיות ישלחו את מורשיהם אל בחירת המקום.
אצל חלוקת הארץ יושם תשומת לב שתאופשר ההשתלה הסובלנית ושמירת כל מוצדק.
בקבוצות המקומיות יהיו מונחים מפות העיירות.
אנשינו ידעו מקודם, לאן הם הולכים, באיזה בתים יגורו.
כבר דובר מתוכניות הבניה ומן האיורים המובנים, אשר יש לחלקם אל הקבוצות המקומיות.
כמו שבמנהל הריכוז המתוח, כך יהיה בקבוצות המקומיות העצמאות המלאה הקו המנחה.
רק כך יכול ההשתלה לעבור בלי ייסורים.
אני לא מתאר לי את זה יותר קל, מאשר הוא, אבל גם אין לנו לתאר אותו יותר קשה.
המסע של השכבה האמצעי השכבה האמצעי יומשך בעל כרחו לשם עם זרם התנועה.
הראשונים יש להם את הבנים כפקידים של האגודה או כשכירים של החברה שם.
עורכי דינים, רופאים, טכנאים של כל הענפים, סוחרים צעירים, כל מחפשי דרך היהודיים, אשר כעת הם יוצאים מן הלחץ של מדינות מולדתם לחפש פרנסה, אל יבשות אחרות, הם ייקהלו על האדמה מלאת התקוה .
אחרים השיאו את בתם לאנשים חותרים למעלה כאלו.
אחר כך יקראו צעירינו; האחד את כלתו, האחר את הוריו ואת אחאיו.
בתרבויות חדשות מתחתנים מוקדם.
! זה יכול לבוא לעזרת המוסר הכללי, ואנו נקבל צאצאים חזקים; לא הילדים החלשים ההם של אבות המתאחרים להתחתן, אשר כבר כחשו את כוחם במלחמת החיים.
במעמד הבינוני, כל אחד ממהגרינו מושך אחריו אחרים.
כמובן, המיטב של העולם החדש שייך אל הכי אמיצים.
בוודאי נדמה עכשיו, שכאן הגענו אל הנקודה הכי קשה של התכנית.
לו יהי, שאפילו נצליח להעמיד את בעיית היהודים לוויכוח עולמי באופן רציני־ לו יהי, שאפילו יגיעו מדיון הזה לידי מסקנה, שמדינת היהודים היא צורך עולמי־ וגם במקרה, שעל ידי התמיכה של המעצמות נשיג את הריבונות על טריטוריה אחת: איך אנו מעבירים את המוני היהודים ללא אונס ממקומות מגוריהם העכשויים אל הארץ החדשה הזאת ? הרי המסע תוכנן תמיד, כמסע חופשי ?

התופעה של ההמון

דרבון מייגע של התנועה כמעט שלא יהיה מוכרח.
האנטישמים ממציאים את זה כבר עבורינו.
הם צריכים לעשות רק כל כך הרבה כמו עד עכשיו, וחשק ההגירה של היהודים תתעורר, איפוא שהוא לא קיים, ויתחזק איפוא שהוא כבר קיים, שהרי גם חסרי ההשכלה ההיסטורית יודעים, שעל ידי החלפת המקומות הרבים במשך מאות השנים לא עזרנו לעצמינו לזמן ממושך.
לו יהי שישנו היום ארץ, איפה שיקבלו את פני היהודים ברצון וגם אם יציעו להם הרבה פחות זכויות מאשר מובטח להם במדינת היהודים אם יוקם, אז היה פתאום מתהווה מסע יהודים חזק אל כיוונו.
הכי עניים אשר אין להם מה לאבד, היו נסחבים שמה.
אבל אני טוען, וכל אחד ידע את זה אצל עצמו, האם הוא נכון, שתשוקת ההגירה בגלל הלחץ העומס עלינו, קיימת גם אצלינו במעמד האמידים.
הנה כבר הכי עניים יספיקו לייסוד המדינה, כן, הם הם כח האדם הכי חרוץ עבור כיבוש אדמות, בגלל שעבור משימות גדולות מוכרח שיהיה בנו מעט ייאוש (מרירות הנפש).
אבל, על ידי שאבודי התקוה שלנו כבר על ידי הופעתם, על ידי עבודתם מרימים את הערך של הארץ, לאט לאט הם גורמים גם אצל האמידים התעוררות הפיתוי, להגרר אחריהם.
שכבות הולכות ועולות יותר יגלו ענין לעבור שמה.
את המסע של הראשונים, הכי עניים, ינהלו האגודה והחברה ביחד וכאשר בכל זאת ימצאו את התמיכה של איגודי ההגירה ואירגונים הציוניים.
איך ניתן לכוין המון אל נקודה מסויימת בלי פקודה ? נמצאים נדיבים יהודיים יחידים ביד רחבה, אשר רוצים להקל על סבל היהודים על ידי נסיונות ציוניים.
נדיבים כאלו הוכרחו כבר להתעסק עם בעיה זו, והם האמינו לפתור אותה, כאשר נתנו בידי המהגרים כסף או אמצעי עבודה.
הנדיב אמר איפוא ; "אני משלם להאנשים, למען ילכו שמה".
זהו טעות יסודי ועם כל הון העולם אין להשיגו.
  החברה אבל תגיד; אדרבה להיפך: "אנחנו לא משלמים להם, אנו נותנים להם לשלם.
רק שאנו מגישים להם משהו.
" אני רוצה להמחיש את זה על ידי משל בדיחותי.
אחד הנדיבים האלה, שאנו נקרא אותו בארון , ואני רוצים להקהיל המון אחד של בני אדם על המישור של לונגשאמף על יד פאריס ביום ראשון אחד חמסיני אחה"צ .
הבארון יצליח להביא, אם יבטיח לכל אחד 10 פראנק, עבור מאתים אלף פראנק 20000 אנשים אומללים ומזיעים, אשר יקללו אותו בגלל העמל הזאת אשר הוא העמיס עליהם.
לעומתו אני יבטיח את ה־200000 פראנקים האלה בתור פרס מירוץ עבור הסוס הכי מהיר ־־ ואז אתן לעכב את האנשים מ־לונגשאמף על ידי מחסומים.
מי שרוצה להכנס, הוא מחוייב לשלם: פראנק אחד, חמש פראנקים, 20 פראנק.
התוצאה יהיה, שאני יוציא החוצה חצי מיליון אנשים, הנשיא של הריפובליקה יסע קדימה ? la Daumont , ההמון ישמח וישתעשע על עצם היותו.
עבור הרוב זה מורגש כתנועה מאושרת תחת כיפת השמים, ואני גביתי תמורת ההשקעה של ה־200000 פראנקים, מיליון אחד בתור דמי כניסה ומס־משחקים.
אני יצליח להשיב שמה את אותם האנשים, מתי שאני רוצה, אבל הבארון לא־ הבארון עבור כל מחיר לא.
אני רוצה להראות את התופעה של ההמון, דרך אגב תיכף ברצינות, בענין הבאת הפרנסה.
ננסה נא פעם , להכריז בחוצות של עיר אחד : "כל מי שיעמוד כל היום על רגליו, באולם ברזל הפתוח לכל רוחותיה, בחורף בקרח הנורא, בקיץ בשרב המציק, ויפנה ויקרא לכל עובר ויציע לו מרכולת זולה, או דגים או פירות; זה יקבל 2 פלורינים או 4 פראנקים או את מה שהם רוצים.
" אמנם, כמה בני אדם אנו יכולים להניע שמה ? אם כבר הרעבון יריץ אותם שמה, אכן כמה ימים יחזיקו שמה מעמד ? ואם יחזיקו מעמד, אז, עם איזה להט ינסו לשכנע את העוברים ושבים לקנות פירות, דגים ומרכולת הזולה ?   אנו עושים את זה אחרת.
על הנקודות, איפה שקיימת תנועה גדולה, ואת הנקודות האלו אנו יכולים למצוא בהכי קלות בגלל שהרי אנחנו הם אלה אשר מנהלים את התנועה, לאן שאנו רוצים, על הנקודות האלו אנו נקים אולמות גדולות ונקרא אותם; שווקים.
אנו היינו יכולים לבנות את האולמות יותר גרועים, יותר נוגדי הבריאות מאשר הם בונים, ובכל זאת היו ההמון זורמים שמה.
אבל אנחנו נבנה אותם יותר יפה ויותר טוב, עם כל רצונינו הטוב .
ואנשים אלו , אשר לא הבטחנו להם שום דבר, בגלל שבלי להיות רמאים, אין אנו יכולים להבטיח שום דבר, אנשים הגונים וחרוצי העסק האלה יחוללו את תנועת שוק התוסס, תחת התבדחות.
הם ידרבנו את הקונים ללא ליאות, הם יעמדו פה מוצקים על רגליהם מבלי להרגיש כמעט כל עייפות.
הם, לא רק שיאיצו הנה יום יום, למען להיות הראשונים, הם יאגדו אפילו אירגונים, קרטלים, ולעשות את כל אשר ביכלתם, למען יוכלו לנהל את חיי המקצוע האלו ללא הפרעות.
וגם במקרה שלערב המנוחה יתברר, שעם כל העבודה המסורה לא הרוויחו רק 1פל.
ו50 קר.
, הם ישקיפו אל יום המחרת עם התקווה, שאולי ישתפר המצב.
אנחנו הענקנו להם את התקווה.
רוצים לדעת, מאיפה נשיג את הביקושים הזקוקים עבור השווקים ? האם באמת מוכרח זה להיאמר ? אני הרי הוכחתי לעיל, שעל ידי "העזרה ע"י העבודה" נוצר הכנסה של פי חמש עשרה.
עבור מיליון אחד חמש עשרה מיליון, עבור מיליארד אחד חמש עשרה מיליארד.
כן, האם זה יהיה נכון גם בגדול כמו בקטן ? הפריון של הקרן יש לו הרי בגובה ירידה מתקדמת (פרוגרסיבי) ? כן, זה של הקרן הישן, המתחבא מתוך מוג לב, אבל לא של זה העובד.
הקרן העובד יש לו אפילו בגובה כח פריוני נורא.
פה טמונה הבעיה הסוציאלי.
האם מה שאני אומר הוא נכון ? אני קורא עבור זה את היהודים הכי עשירים בתור עדים.
למה הם מפעילים כל כך הרבה תעשיות שונות ? למה הם שולחים אנשים תחת האדמה, למען להעלות פחם עבור משכורת זעום תחת סיכונים איומים ? אני לא חושב שזה נעים, גם לא לבעלי הקרקעות.
הרי אינני מאמין בהאכזריות של בעלי ההון ואני לא מעמיד את עצמי כאילו הייתי מאמין את זה.
הרי אין כוונתי להסית, אלא רק לפייס.
האם צריך אני להסביר את התופעה של ההמון ואיך שמושכים אותם אל כל נקודות רצויים, על פי הדוגמה של המסעות הצליניות הדתיות ? אין ברצוני לפגוע ברגשי הקדש של אף אחד על ידי מילים, אשר עלולים להתפרש באופן מוטעה.
רק בקיצור אני רומז, מה הוא המשמעות של מסע הצליינים למיקה בעולם המוחמדני, לורדש בעולם הקטולי ונקודות הרבות האחרות לאין ספור, מאיפה שאנשים חוזרים הביתה מנוחמים על ידי אמונתם, והסלע הקדוש של טריער.
כך גם אנו נקים נקודות מטרה עבור צורך האמונה העמוקה של אנשינו.
הרבנים שלנו הרי יהיו הראשונים אשר יבינו אותנו ושילכו אתנו.
אנחנו רוצים לתת לכל אחד שיהיה מאושר לפי השגתו וטעמו.
גם, ובראש וראשונה האפיקורסים שלנו, צבאינו האלמותיים, הכובשים עבור האנושות תמיד ץחומים חדשים.
על אף אחד לא יופעל לחץ אחר מאשר המוכרח לקיום המדינה ושמירת הסדר.
וההכרחי הזה לא יוקבע על ידי השרירות המשתנה של יחיד או אנשים מרובים, אלא ינוח בחוקים נחושתיים.
רוצים דווקא להסיק מן המשלים הנבחרים על ידי, שההמון ניתן למשוך אל נקודות כאלו של האמונה, הפרנסה או השעשוע, רק זמנית, אז סתירת טענה זו היא פשוטה.
נקודה זמנית כזאת יכול רק לפתות את ההמון.
כל נקודות המשיכה ביחד מסוגלים לרתק אותם ולהעניק להם סיפוק מתמיד.
שהרי נקודות המשיכה האלו בהצטרפותם יוצרים אחדות אחד גדול, כבר מזמן מבוקש, אחרי מה שעמינו לא פסק מלהשתוקק, עבור מה שקיימה את עצמה, עבור מה שהיתה שמורה על ידי הלחץ: המולדת החופשית! בשעה שהתנועה מתחוללת, את הראשונים נגרור אחרינו, את האחרים ניתן לזרום אחרינו, השלישיים יוסחבו ואת הרביעיים ידחפו אחרינו.
אלה, הנחשלים המאוחרים המהססים, יהיו שמה ומעבר במצב הכי גרוע.
אבל הראשונים, אשר עוברים מתוך אמונה, בהתלהבות ובגבורה, הם יקבלו את המקומות הכי טובים.
כח האדם שלנו על שום אומה לא פורסמו כל כך הרבה טעויות כמו על היהודים.
ואנחנו, על ידי סבלינו ההיסטורי הפכנו להיות מדוכאים ומוגי לב, שאנחנו בעצמינו חוזרים על דברי טעות אלה ומאמינים בהם.
אחת הטענות הכוזבות היא חמדת המסחר המופרז של היהודים.
הנה הרי הוא ידוע, שאנחנו שם, איפה שאנו יכולים ללכת עם תנועת הכתות העולות, שם אנו מתרחקים מן המסחר.
רוב רובם של אנשי עסקים היהודיים נותנים לבניהם ללמוד השכלה גבוה.
מזה נובע הרי כביכול ההתיהדות של כל המקצועות ההשכלתיים.
אמנם גם בשכבות היותר חלשות כלכלתית, תאוות המסחר שלנו בכלל לא כל כך גדול, כמו שזה מקובל.
בארצות המזרחיות של אירופא המונים גדולים של יהודים, אשר אינם עוסקים במסחר ולא נרתעים מעבודות כבידות.
האגודה של היהודים יהיה מסוגל להכין סטאטיסטיקה מדוייקת מדעית של כוחות האדם שלנו.
התפקידים החדשים והסיכויים, אשר אנשינו מקווים למצוא בארץ החדש ישביעו רצון הפועלים של עכשיו והרבה מן הסוחרים הקטנים של עכשיו ייהפך לפועל.
הרוכל, המסתובב בין הכפרים עם משאו הכבד על גבו, איננו מרגיש כל כך מאושר כמו שרודפיו מאמינים.
הם אנשים כל כך הגונים, לא מוערכים כראוי ואשר אולי סובלים עכשיו הכי קשה.
אחרת, האגודה תתעסק מהתחלה עם חינוכם לפועלים, חמדת הממון יהיה לעורר בדרך בריא.
היהודי הוא חסכן, בעל תושיה וחדור עם חוש משפחתי הכי חזק.
אנשים כאלה מסוגלים לכל סוגי המקצועות, ויהיה מספיק להפוך את הרוכלות ללא משתלם, למען להניע מזה כבר את הרוכלים העכשויים.
עבורזה יוכל לשמש ההפליה לטובה של חנויות כל בו הגדולים, איפה שמוצאים כל דבר.
בתי קניה האוניוורסלים האלו מעיקים כבר עכשיו בעיירות הגדולות את הקמענות.
בתרבות חדש הם ימנעו הישיר את התהוותה.
הקמתם היתה לה בו זמנית את התועלת, להתאים למגורים את הארץ גם לבני אדם עם צרכים מתקדמים.

הרגלים קטנים

האם יוכל לעלות בקנה אחד עם כתבה זו, שאני ידבר, גם אם רק בשטחיות, מן ההרגלים הקטנים והנוחיות של האדם מן השוק ? אני מאמין, שכן.
הוא אפילו מאד נחוץ.
שהרי ההרגלים הקטנים האלו הם כמו אלף חוטים שזורים, אשר לבד כל אחד מהם הוא דק וחלש־ אבל בהתחברותם הם חבל בלתי קריע.
גם בנקודה זו צריכים להשתחרר מהשקפות מצומצמות.
מי שכבר ראה משהו מן העולם, הוא יודע שדווקא ההרגלים הקטנים היום יומיים כבר עכשיו ניתנים להשתיל בקלות לכל מקום.
כן, ההישגים הטכניים של תקופתינו, אשר התוכנית הזאת רוצה להשתמש בהם עבור האנושות, באו עד עכשיו לידי שימוש בעיקר עבור ההרגלים הקטנים.
נמצאים מלונות אנגליים במצרים ועל פסגות ההרים של שוויצריה, בתי קפה ווינאים בדרום אפריקה, טיאטרון צרפתי ברוסיה, בתי אופירא גרמניים באמריקה והבירה הבאבארית הכי טובה בפאריס.
כשאנחנו נצא עוד הפעם מארץ מצרים, אז לא נשכח את סירי הבשר.
בכל קבוצה מקומית יוכל כל אחד ובאמת גם ימצא שוב את הרגליו הקטנים, רק שיותר טוב, יותר יפה ויותר נעים.

אגודת היהודים והמדינה היהודית

ניגוטיאורום גסטיאו

כתבה הזאת לא מחושב עבור משפטנים, על כן אני יכול לרמוז רק ברפרוף לרמוז על התיאוריה שלי מן העיקרון המשפטי של המדינה, כמו על הרבה ענינים אחרים.
בכל זאת אני מוכרח להשים משהו דגש על תיאורתי החדשה, אשר אמנם יוכל לעמוד גם בוויכוח של משפטנים.
הדעה היום כבר מיושנת של רוסאו רצה להניח יסוד של הסכם־חברתי עבור המדינה.
רוסאו סובר: התנאים של ההסכם נקבעו כך על ידי הטבע של המשא ומתן, שהשינוי הכי קל היה מוכרח להפוך אותם לאפסי ולבלתי פעיל.
התוצאה של זה היא , שהם, אם גם שאולי אף פעם לא בוטאו בפירוש, בכל זאת בכל מקם בשוה ובכל מקום בשתיקה, מוכרים וקבילים וכו'".
הסתירה ההגיוני וההיסטורי של תיאוריית רוסאו לא היה ואיננו קשה, על אף השלכותיו הנוראים והפוריים של התיאוריה.
עבור מדינת חוקה המודרנית, הבעיה, האם היה קיים הסכם חברתי עוד לפני ההתיסדות, "עם תנאים אשר לא בוטאו בפירוש, אבל לא ניתנים לשינוי", היא ללא ענין מעשי.
עכשיו בכל אופן, היחס החוקי בין הממשלה והאזרחים כבר נקבע.
אבל לפני ההתקנה של חוקה וההתחוללות של מדינה חדשה,יסודות האלו הם גם למעשה נחוצים.
העובדא שמדינות חדשות עדיין יכולות תמיד להתחולל, יודעים אנו הרי, רואים אנו הרי.
התנחלויות נושרות מארץ־אמם, גרורים קורעים את עצמם מרודניהם, שטחים המפותחים מחדש נוסדים מיד כמדינות חופשיות.
מדינת היהודים היא בכל אופן מין עיצוב חדש מיוחד לגמרי, על שטח עדיין לא מוחלט.
אבל לא כברות הארץ הם המדינה, רק האנשים המאוחדם על ידי רבונות(, הם המדינה).
העם הוא תשתית המדינה הנפשי והארץ היא החפצי.
ומשתי תשתיות אלו הכי חשוב הוא הנפשי.
קיים למשל ריבונות בלי תשתית נפשי והיא אפילו הכי מכובדת של כדור הארץ; זהו הריבונות של האפיפיור.
במדע של המדינה שולט עכשיו התיאוריה של הנחיצות התבונה.
תיאוריה זו מספיקה למען להצדיק את התחוללותה של המדינה, והיא לא ניתנת להפרך היסתורית כמו התיאוריה של ההסכם.
כל זמן שמדובר בהתהוות מדינת היהודים, אני נמצא בכתבה זו בהחלט על הרצפה של תיאורית נחיצות התבונה.
זה אבל עוקף את יסוד החוקי של המדינה.
להשקפה המודרנית לא מתאימים התיאוריות של הבטחה האלהית, העליונות, התיאוריות של האבות, הפאטרימוניאלי, וההסכם התנאי.
היסוד החוקי של המדינה יחופש תיכף הרבה מאד אצל האדם (עליונות, אבות, ותיאורית ההסכם), תיכף אך ורק מעל האדם (הבטחה אלהית), תיכף בין בני האדם (תיאוריה פאטרימוניאלי חפצי).
נחיצות התבונה משאיר את השאילה פתוח, מתוך נוחיות או מתוך זהירות.
בעיה אחת, אשר עסקו בה כל כך בעמקות פילוסופי המשפט הכי גדולים של כל הזמנים, לא יכולה להיות לגמרי בטילה.
לאמיתו של דבר טמונה במדינה תערובת של אנושי ושל מעל אנושי.
עבור היחס לעתים מחניק, אשר מצויים בו הנתינים לעומת המושלים, היסוד החוקי לא ניתן לוויתור.
אני מאמין, שאפשר למצוא אותה ב־ניגוטיאורום־ג'סטיאו.
כאשר יש לנו לחשוב את כללות האזרחים "דומינוס ניגוטיאורום" ואת הממשלה כ־גיסטור.
חוש המשפטי המופלא של הרומאים יצר עם הניגוטיאורום גיסטיאו מעשה אומן עדין.
כאשר הנכס של נכה מצוי בסכנה, יכול כל אחד לגשת ולהצילו.
זהו האפוטרופוס, המנהל של עסקים זרים.
הוא אין לו מנוי, זאת אומרת מינוי אנושי.
משרתו מונה על ידי כורח גבוה.
כורח גבוה זה, יכול להיות מנוסח באופנים שונות, וכך יהיה אכן מנוסח שונה על כל דרגות התרבות מקביל לכושר ההבנה הכללית.
האפוטרופסות מרוכזת על אושרו של ה"דומינוס" , העם, אשר איליו גם האפוטרופוס משתייך.
האפוטרופוס מנהל נכס, אשר גם הוא בעל־משותף בו.
מתוך הבעלות המשותפת הוא שואב את הידע של מצב החירום, אשר נחוץ עבור ההתערבות, ההנהגה במלחמה ובשלום; אבל בשום אופן הוא לא מחלק לעצמו בור בעל משותף, איזה תפקיד בר תוקף.
הוא יכול את ההסכמות לאין ספור של הבעלים המשותפים, במקרה הכי נוח רק לשער.
המדינה מתחוללת על ידי מלחמת הקיום של עם אחד.
במאבק כזה הוא בלתי אפשרי, להשיג מראש בדרכים מסובכים מינוי אחד סדיר.
כן, כל יוזמה עבור הכלל היה נכשל מראש, אילו היינו רוצים להשיג החלטה של רוב כסדרו.
המפלגתיות הפנימי היה הופך את העם לבלתי חסין מול התקפות מבחוץ.
בלתי אפשרי להביא את כל הראשים תחת כובע אחד, כמו שאמרים בדרך כלל.
על כן משים האפוטרופוס את הכובע על ראשו וצועד בראש.
האפוטרופוס המדיני הוא מספיק מורשה חוקית, שכשהענין הכללי נמצא בסכנה וה"יתום" נמנע על ידי חולשת הרצון או על ידי עיכוב אחר, לעזור לעצמו.
אבל על ידי התערבותו הופך האפוטרופוס להיות מחוייב, בדומה כמו מתוך הסכם, Quasi ex contractu זהו היחס המשפטי הקיים כבר או יותר מדוייק המתחולל ביחד.
האפוטרופוס מחוייב לקבל עליו ערבות עבור כל פשיעה, גם עבור האי הבאה לידי גמר את העסקים אשר קיבל על עצמו ועבור הפיגור של אלו, אשר בעצם תלוי בו במהותיות וכו'.
אני ךא רוצה כאן להאריך יותר בענין של ה־ניגוטיאורום גסטיאו ולהעביר אותו אל המדינה.
זה ירחיק אותנו הרבה מדי מן הנושא העיקרי.
רק ציטוט אחד נביא עוד ; " על ידי הרשאה נעשה מנהל העסק עבור בעל העסק באותו אופן יעיל, כאילו שזה היה נעשה מהתחלה על פי פקודתו".
מה הוא המשמעות של כל זה במקרה שלנו ? עם היהודים כרגע נמנע על ידי הגלות לנהל בעצמו את עסקיו הפוליטיים.
אך הוא נמצא בנקודות שונות במצוקה כבידה או יותר קלה.
הוא צריך קודם כל אפוטרופוס אחד.
האפוטרופוס הזה בוודאי שאסור לו להיות אישיות יחידי.
שכזה היה מצחיק או ־ בגלל שהיה נראה כאילו הוא הולך על תועלת עצמו־ בזוי.
האפוטרופוס של היהודים מוכרח להיות בכל המובנים אישיות מוסרית.
וזהו האגודה של היהודים.
האפוטרופוס של היהודים הגוף הזה של תנועת העם, אשר את דרכו ואת תפקידיו אנחנו עכשיו מדיינים, יוקם באמת לפני כל אחר.
ההתהוות היא בהחלט פשוטה.
מתוך החוג של היהודים האנגליים האמיצים, אשר להם הודעתי בלונדון את התכנית, תעוצב האישיות המוסרית הזאת.
האגודה של היהודים היא הנקודה המרכזית של תנועת היהודים הנפתחת.
האגודה יש לה משימות מדעיים ופוליטיים.
הייסוד של מדינת היהודים, כמו שאני מתאר לי אותה, יש לה הנחות מדעיות מודרניות.
כאשר אנחנו יוצאים היום ממצרים, אז אין זה יכול להתרחש בדרך התמימי של התקופה הישנה.
אנחנו נצטרך מקודם לתת דין וחשבון ממספרינו ומכוחינו.
האגודה של היהודים היא ה־משה החדש של היהודים.
המבצע של האפוטרופוס הגדול הזקן של היהודים בזמנים הפשוטים עומד ביחס לזה שלנו כמו משחק שיר ישן,יפה אל אופירה מודרני.
אנחנו משחקים את אותה המנגינה עם הרבה, הרבה יותר כנורות, חלילים, נבלים, כנורות־ברכים ובסים, אור חשמלי, קישוטים, מקהלות, ציוד נהדר ועם זמרים מן השורה הראשונה.
הכתבה הזאת תפתח את הדיון הכללי על בעיית היהודים.
חברים ואויבים ישתתפו בה ־ אני מקווה, שכבר לא בצורה העד עכשוית של התגוננויות רגשיות וגידופים פראיים.
הוויכוח חייב להתנהל לענין, בגדלות, רציני ופוליטי.
האגודה של היהודים תאסוף כל ההצהרות של אישי מדינה, פרלמנטים, קהילות יהודיות, איגודים, אשר מופיעים במלה ובכתב, באסיפות, בעתונות ובספרים.
כך יהיה נודע לראשונה להאגודה ותוכל לקבוע, האם היהודים כבר רוצים ומוכרחים לעלות אל הארץ הנבחרת.
האגודה תקבל מן הקהלות היהודיות בכל העולם את אמצעי העזר של סטאטיסטיקה מקיפה של היהודים.
התפקידים הבאים, החקר הידעני של הארץ החדשה ושל אמצעי העזר הטבעיים שלה, התכנית האחיד עבור ההגירה וההתיישבות, עבודות ההכנה עבור החקיקה והניהול וכו' יש לפתח אותם בתבונה מתוך מטרה זו.
כלפי חוץ מחוייבת האגודה לנסות, כמו שכבר ביארתי בהתחלה בחלק הכללי, להיות מוכרת כעוצמה מעצבת מדינה.
מתוך ההסכמה החופשית של הרבה יהודים היא יכולה מול הממשלות לשאוב את הסמכות הנחוצה.
כלפי פנים, זאת אומרת מול עם היהודים, יוצרת האגודה את המוסדות שאין לוותר עליהם עבור ימי ההתחלה־ את האב־תא, למען להגדירו עם מלה מדעית, אשר ממנו יתפתחו יותר מאוחר המוסדות הציבוריים של המדינה היהודית.
המטרה הראשונה היא כאמור, הרבונות המאובטחת לפי חוק־העמים על כברת ארץ המספיקה עבור צרכינו המוצדקים.
מה צריך לקרוא אחר כך ?

כבישת הארץ

בתקופה שהעמים בזמנים היסטוריים נעו ונדו, נתנו למקרה העולם לשאת , למשוך ולגלגל אותם.
כמו צבאות הארבה הם נחתו במסעם לבלי הכרה באיזה שהוא מקום.
בימים ההיסטוריים הרי לא ידעו את כדור הארץ.
מסע היהודים החדש מחוייב להתרחש על פי יסודות מדעיות.
עוד לפני ארבעים שנה (ז"א 1850) היה כריית הזהב מופעל על אופן פשוט פלאי.
באיזה הרפתקנות התרחשו הענינים בקאליפורניה ! שמה התאספו בריצה, על רינון אחד כל מרי הנפש המיואשים מכל רוחות העולם, שדדו אדמה, גזלו אחד מן השני את הזהב־ הפסידו אותו במשחק כמו כן בדרך גזלני.
היום ! נשליך נא היום מבט אל מכרות הזהב בטראנסוואל.
לא שובבים רומנטיים יותר, אלא גיאולוגים ומהנדסים מפוכחים מנהלים את תעשיית הזהב.
מכונות מתוחכמות ממיסים את הזהב מתוך המחצבים המובחנים.
בידי המקרה מפקידים רק מעט.
כך מחוייב ארץ היהודים החדשה להיות נחקר עם כל אמצעי עזר המודרניים ולהחזיק בה.
ברגע שהארץ מובטח לנו, מפלגת שמה אניית כובש הארץ.
על האניה נמצאים נציגי האגודה, החברה ושל קבוצות המקומיות.
מחזיקי הארץ האלה מוטלת עליהם שלשה תפקידים : א) חקר המדעי המדוייק של כל המדות הטבעיים של הארץ, ב) הקמת מנהל ריכוזי מהודק, ג) חלוקת הארץ.
רק דבר אחד עוד לא התבהר : והוא, שאיך יתרחש החזקת הארץ לפי קבוצות המקומיות.
באמריקה מחזיקים בשעת פיתוח של שטח חדש גם כן עדיין בשיטה די נאיבי.
מחזיקי הארץ מתאספים על יד הגבול ומסתערים עליה בשעה קבוע בו־זמנית ובאלימות.
בארץ היהודים החדשה לא יהיה אפשר לעשות כך.
המקומות של המחוזים ושל העיירות ימכרו במכירה פומבית.
על פי תכנית כללית כבר הוקבע, איזה כבישים, גשרים, הכונות מים וכו' נחוצים עבור התנועה.
זה ירוכז לפי המחוזות.
בתוך המחוזות יובאו מקומות העיר למכירה פומבית.
קבוצות המקומיות מקבלים עליהם את ההתחייבות, לבצע את זה בהגינות.
הם מכסים את ההוצאות מן המסים האוטנומים.
האגודה תוכל לדעת, האם הקבוצות המקומיות לא מתמסרים לקרבנות גדולות מדי.
הקהילות הגדולות מקבלות מקומות פעולה גדולות עבור פעילותם.
קרבנות יותר גדולות יוגמלו על ידי הענקות מסוימות : אוניוורסיטאות, בתי ספר־ מקצועיים, וגבוהים, מכונות ניסוי, מבדקות, וכו' ואותם המוסדות הממשלתיות שלא מוכרחים להיות בעיר הבירה, יפוזרו ברחבי הארץ.
עבור הביצוע הנכון של המשימה ערב הענינות העצמי של הרוכשים ובשעת הדחק מס המקומי.
שהרי כשם שאין אנו יכולים וגם לא רוצים לבטל את ההבדל בין האישים הפרטיים, כך נשאר קיים גם ההבדל בין הקבוצות המקומיות.
הכל מתחלק בדרך טבעי.
כל הזכויות הנרכשות יהיו מוגנים, כל התפתחות חדש מקבל מרוח־פעולה מספיקה.
הדברים האלו יהיו ידועים לאנשינו בבהירות.
כמו שאין אנו מתנפלים על אחרים בפתע או מרמים אותם כך אנו לא משטים את עצמינו.
הכל יהיה מבורר בדרך תכניתי מלמפרע.
בשכלולה של תכנית זו , אשר אני מסוגל רק לרמוז עליו, יהיו משתתפים בה הראשים הכי חריפים שלנו.
כל ההישגים של מדעי החברה והטכניקה, של הזמן בו אנו חיים, ושל הזמנים ההולכים ומתקדמים, אשר יפול בהם הביצוע האטי של התכנית, יש לנצל אותם למטרה זאת.
כל ההמצאות המוצלחות, אשר כבר קיימים ואשר עוד יבואו, יש להשתמש בהם.
כך יכול להתחולל צורה של לקיחת ארץ ושל ייסוד מדינה אין כדוגמתה בקורות הימים, עם סיכוים להצלחה אשר עד היום לא היו קיימים.

חוקה

אחד הוועדות הגדולות אשר על האגודה להושיב אותם, יהיה הוועדה של המשפטנים המדיניים.
אלה מחוייבים להגשים חוקה טובה, מודרני כמיטב יכלתם.
אני מאמין, שחוקה טובה יש לה להיות עם גמישות מוגבלת.
בחיבור אחר דנתי, איזה צורות של מדינה נראים לי הכי טובות.
אני אוחז את המלוכה הדימוקראטי ואת הריפובליקה האצילי לצורות מדינה הכי מובחרים.
צורת המדינה ועקרונות הממשלה מחוייבים לעמוד זה מול זה בהתנגדות מאזנת.
אני חבר משוכנע של מוסדות מלוכתיות, בגלל שהם מאפשרים פוליטיקה יציבה ובגלל שהם מייצגים אינטרס הקשור עם החזקת המדינה של משפחה מפורסמת היסטורית אשר נולדה וחונכה לשליטה.
ההיסטוריה שלנו היתה כל כך הרבה זמן נפסקת, שכבר אין אנו יכולים לקשור עצמינו אל המוסד.
הניסיון לבד כבר היתה נתונה תחת הקללה של הגחוכיות.
הדימוקראטיה בלי משקל הנגדי של מלך היא מופרזת בהכרה ובהרשעה, מוליך אל הפטפוט הפארלמנטארי ואל הסוג המכוער של פוליטיקאי מקצועני.
גם העמים של ימינו הם לא מוכשרים אל הדימוקראטיה הבלתי מוגבלת, הם יהיו בעתיד תמיד פחות מוכשרים.
הדימוקראטיה הטהורה מניחה נימוסים מאד פשוטים, והנימוסים שלנו הולכים ונעשים תמיד יותר מסובכים, על ידי התנועה ועל ידי התרבות.
"Le resort d'une d?mocrqtie est la vertue" אומר החכם מונטסקיו.
ואיפה מוצאים את המדה הטובה הזאת, אני מתכוין הפוליטית ? אני לא מאמין במוסריות הפוליטית שלנו, בגלל שאין אנו שונים משאר בני האדם המודרניים ובגלל שבחירות ראשית " הכרבולת שלנו תתנפח".
את משאל העם אני אוחז לבלתי מושלם, שהרי בפוליטיקה אין שאלות פשוטות, אשר אפשר לענות עליהם עם "כן ולא".
גם העובדא שהמון העם הם נכנעים לכל אמונה טפילה עוד יותר גרוע מאשר הפארלמנטים, ולכל צעקה בכח הם אוהדים.
לפני עם נאסף בלתי אפשרי לעשות פוליטיקה לא חוציי ולא פנימי.
פוליטיקה מוכרחה להיעשות מלמעלה למטה.
במדינת היהודים יהיה אסור לשעבד עבור זה את אף אחד שהרי כל אחד יכול להתעלות, כל אחד ירצה לעלות.
כך יחוייב לבוא משיכה אדירה למעלה בתוך עמינו.
כל אחד יחשוב להעלות את עצמו, ובו זמנית יתעלה כל הכלל.
יש לחבר את ההתעלות לצורות מוסריות המועילות למדינה והמשרתים את רעיון העם.
על כן אני מדמה לי את הריפובליקה האצילית.
זה מתאים גם לחוש רדיפת הכבוד של עמינו, אשר עכשיו התנוון לגנדרנות ילדותי.
כמה מוסדות של ווניציה רוחפים בפני; אבל את הכל, אשר על ידו הלך וונציה לטמיון, יהיה לנו למנוע.
אנחנו נלמד מן הכשלונות ההיסטוריים של אחרים כמו מזה שלנו.
שהרי אנחנו עם מודרני, ורוצים להיות הכי מודרני.
עמינו, אשר איליו האגודה מביאה את הארץ החדשה, יקבל גם את החוקה אשר האגודה נותנת לו, באסירות טובה.

אבל איפה שיתראו התנגדויות, האגודה תשבור אותם.

היא לא יכולה להרשות להפריע אותה במבצעה על ידי יחידים מוגבלים צרי־אופק או זדוניים.

שפה

אולי חושב מישהו, זה יהיה תסבוכת שאין לנו שפה משותפת.
הרי אין אנו יכולים לדבר עברית ביחד.
מי מבינינו יודע מספיק עברית, שיוכל לקנות כרטיס רכבת בשפה זו ? זה לא קיים.
בכל זאת הדבר הוא מאד פשוט.
כל אחד מחזיק את שפתו, אשר היא המולדת של מחשבותיו.
עבור האפשרות של הפדראליסמוס, שויצריה היא המשל ההחלטי.
אנחנו נישאר גם שמה, מה שהננו היום, כמו שאף פעם לא נפסיק לאהוב מתוך יגון, את מולדתינו אשר ממנו נדחפנו.
את שפות העלגיות המנוונות והמודחקות, אשר אנו משתמשים בהם כעת, את שפות הגיטו האלו, נרגיל את עצמינו להגמל מהם.
הם היו השפות החשאיות של אסירים.
מורי העם שלנו יפנו את תשומת לבם לדבר הזה.
השפה אשר תהיה הכי יעילה עבור התנועה הכללית, היא תיקבע ללא אונס כשפה העיקרית.
עדת העם שלנו הרי היא מיוחדת, יחידה.
אנחנו מזהים זה את זה בעצם רק על ידי אמונת אבותינו.

תיאוקרטיה

 יהיה לנו אם כן בסופו של דבר תיאוקראטיה ? לּא ! האמונה מאחדת אותנו, המדע מוציא אותנו לחירות.
על כן בכלל לא ניתן להתעורר רצונות תיאוקראטיות אצל הרבנים שלנו.
אנחנו נדע להחזיק אותם בבתי הכנסיות שלהם, כמו שנחזיק את הצבא המקצועי שלנו בקסרקטין שלהם.
צבא וכמורה יש להחזיק אותם בכבוד כל כך רם, כמו שאת זה משרתם היפות תובעות וזכאות לו.
במדינה, אשר מציינת אותם, אין להם כלום להתערב בה, שהרי הם ישביעו עליה קשיים חוציים ופנימיים.
כל אחד הוא כל כך חופשי ובלי מוגבל באמונתו או באפיקורסותו כמו בלאומניותו.
ואם יזדמן , שבני דת אחרת, בני לאום אחר יגורו בינינו, אז נבטיח להם הגנה נכבדה ושיוויון הזכויות.
אנחנו למדנו את הסובלנות באירופא.
אניאומר את זה בכלל לא כלועג.
רק במקומות בודדות יש להחזיק את האנטי־ שמיות העכשוית לה־בלתי־סובלנות הדתי הישן.
אצל עמי התרבות, היא על פי רוב תנועה, אשר על ידו הם רוצים להתגונן נגד רוחות העבר שלהם.
חוקים כשההתגלמות של רעיון המדינה מתקרבת, אז תצווה אגודת היהודים לעשות עבודות הכנה מחוקקות, על ידי מועצת משפטנים.
עבור תקופת המעבר ניתן העיקרון להתקבל, שכל אחד מהיהודים העולים מארצות שונות יש לשפוט אותם לפי חוקי ארץ מוצאם.
בהקדם יש להשתדל על אחדות החקיקה.
הם מחוייבים להיות חוקים מודרניים, גם בזה יש להשתמש בכל מקום בהכי טוב.
זה יכול להתהוות לחקיקה למופת, חדור מכל התביעות החברתיות הצודקות של ההווה.
הצבא מדינת היהודים תוכננה כניטרלי.
היא צריכה רק צבא־מקצועני ־־בכל אופן אחד המצוייד בכל אמצעי הלחימה המודרניים ־־ למען החזקת הסדר כלפי חוץ כמו כלפי פנים.
הדגל לנו אין דגל.
אנחנו צריכים אחד.
אם רוצים להנהיג הרבה בני אדם, אז מוכרחים להרים סמל מעל ראשם.
אני מתאר לעצמי דגל עם שבע כוכבים של זהב.
הרקע הלבן מבטא את החיים החדש, הנקי; הכוכבים הם השעות הזהביים של יום עבודתינו.
שהרי עם סמל העבודה עולים היהודים אל הארץ החדשה.
יחסי גומלין וחוזי הסגרה מדינת היהודים החדשה מחוייבת להיווסד בהגינות.
הרי אנו חושבים על כבודינו העתידית בעולם.
על כן, כל ההתחייבויות במקומות מגורינו העד עכשויים מחוייבים להתמלאות בישרות.
נסיעה מוזלת וכל הנחות ההתיישבות יעניקו אגודת היהודים והחברה היהודית רק לאלו אשר מביאים תעודה רשמית של שלטונות העד עכשויים שלהם : "עזב עם סידור טוב".
כל התביעות על הבסיס של החוקים האזרחיים, אשר עדיין נובעים ממדינות הנטושות, ניצנים לתביעה במדינת היהודים יותר מאשר במקום אחר.
אנחנו לא נחכה בכלל על יחסי הגומלין.
אנחנו עושים את זה רק למען כבוד עצמינו.
כך ימצאו יותר מאוחר גם תביעותינו בתי משפט יותר מוכנים, מאשר יכול המצב להיות עכשיו פה ושם.
מובן מעצמו אחרי כל הנאמר עד עכשיו, שאנחנו נסגיר את העבריינים היהודיים יותר בקלות מאשר כל מדינה, עד הרגע, איפה שאנו מבצעים את גובה העונש על פי אותם היסודות כמו כל העמים המתורבתים האחרים.
אם כן איפוא תוכנן על תקופת מעבר, במשך מה שאנחנו מקבלים את עבריינינו רק אחרי הרציית עונשם.
אבל כשכבר הרצו, אז הם יקובלו בלי שום שמץ של חרם, רצוי שגם עבור העבריינים בינינו יתחיל חיים חדש.
כך יכול ההגירה להפוך עבור הרבה יהודים למשבר המסתיים באושר.
התנאים הרעים החיצונים, אשר תחתם בעלי אופי מסויימים התקלקלו, יהיו מסולקים, ואבודים יכולים להיות ניצלים.
אני רוצה כאן לספר את הסיפור אשר מצאתי בדו"ח על מכרות הזהב של "וויטוטרסרנד".
איש אחד הגיע יום אחד אל ה־"שפה", התיישב, ניסה כמה דברים, רק לא את כריית הזהב, בסופו של דבר ייסד בית חרושת לקרח, אשר שגשג, ובמהרה רכש לעצמו את ההוקרה הכללית על ידי הגינותו.
אז, אחרי שנים הוא נעצר פתאום.
הוא ביצע בפראנקפורט רמאויות בתור בנקאי, הוא ברח והתחיל פה חיים חדשים תחת שם מזוייף.
אבל כאשר הוליכו אותו כעצור, אז הופיעו על יד תחנת הרכבת האנשים הכי נכבדים, ונפרדו ממנו בלבביות ו ־ להתראות ! שהרי הוא עוד יחזור.
מה הכל אומר לנו מעשה זו ! חיים חדשים יכולים להטות לטוב אפילו עבריינים.
והרי אנו יש לנו יחסית מאד מעט עבריינים.
קוראים לזה סטאטיסטיקה מענינת, "הפליליות של היהודים בגרמניה" , אשר נלקט על ידי ד"ר פ.
נתן בברלין ־־ בפקודת הוועדה להתקפות אנטישמיות ־־ על יסוד תעודות רשמיות.
בטח, כתבה מליאת המספרים הזאת, כמו "הגנות" אחדות אחרות, יוצאת מתוך ההנחה המוטעית, שהאנטישמיות ניתנת לסתור בתבוניות.
כפי המשוער, שונאים אותנו לא פחות בגלל מעלותינו כמו בגלל חסרונותינו.

יתרונות של נדידת היהודים

אני משער לי, כי הממשלות מרצונם הטוב או תחת הלחץ של האנטישמים יעניקו תשומות לב אחדות אל הטיוטה הזאת, ואולי פה ושם אפילו יקדימו את פני התכנית באהדה וגם יראו את זה לאגודת היהודים.
שהרי על ידי נדידות היהודים, שאני מתכוין עליהם, לא יכולים להתהוות משברים כלכליים.
משברים כאלו, אשר היו מחוייבים לבא בכל מקום כתוצאה ממסעות ההסתה נגד היהודים, יותר סביר שהיו מנועים על ידי הביצוע של תכנית זו.
תקופה גדולה של שגשוג היה מתחיל בארצות אשר הם אנטישמים עכשיו.
כמו שכבר כמה פעמים אמרתי, הרי יתקיים תנודה פנימית של האזרחים הנוצריים אל עמדות היהודים אשר מתפנים לאט לאט ולפי התכנית.
אם יתנו לנו לפעול, לא רק בשב ואל תעשה, אלא אדרבה יעזרו לנו, אז יפעל התנועה בכל מקום בפוריות.
זהו גם כן השגה של צר־מח, אשר מחוייבים להשתחרר ממנו, שהיציאה של הרבה יהודים היה מוכרח להביא לידי התענות של הארצות.
אחרת מתוארת יציאה כתוצאה של הסתות, מתי שבכל אופן, כמו במהומות של מלחמה, רכושים נשחתים.
אחרת היא היציאה השליוה, מרצון טוב, של מתיישבים, כאשר הכל יכול להתרחש תחת שמירת הזכויות הנרכשות, בחוקיות מליאה, חופשי ובריש גלי !, בעצם היום הבהיר, תחת עיני הרשויות, תחת הביקורת של דעת הקהל.
ההגירה של פרוליטארים נוצריים אל יבשות אחרות היה בא לידי עצירה על ידי תנועת היהודים.
בנוסף על כך היה למדינות את היתרון, שמסחר הייצוא שלהם היה גודל מאד, שהרי באשר היהודים המהגרים היו שם עוד הרבה זמן תלוים בתוצרות האירופיים, היו מוכרחים לייבא אותם.
על ידי הקבוצות המקומיות היה נוצר שיווי משקל צודק, הצרכים המורגלים היו מוכרחים עוד הרבה זמן להיות מסופקים בדומה לזה של המקומות המורגלים.
אחת התועלויות הכי גדולות היה אמנם ההקלה הסוציאלית.
אתה אי שביעות־רצון הסוציאלי היה אפשר להשקיט לזמן מוגבל, אשר היה אורך אולי עשרים שנה, אולי ארוך יותר, בכל אופן היה מחזיק במשך כל הזמן של תנודת היהודים.
העיצוב של הבעיה הסוציאלי תלוי רק בפיתוח של האמצעים הטכניים.
האד הקהיל את בני האדם בבתי החרושת מסביב למכונות, איפה שהם נצפפים זה על זה ונעשים אומללים זה על יד זה.
היצירה היא אדירה, ללא מיון, ללא תיכנון, מוליכה כל רגע למשברים כבידים, אשר על ידם יחד עם הבית חרושת גם הפועלים נאבדים.
האד דחק את בני האדם זה על זה, ההשתמשות בחשמל יפזר אותם שוב כפי המשוער ואולי יביא אותם לנסיבות עבודה יותר מאושרים.
בכל אופן ימשיכו הממציאים הטכניים, גומלי החסד האמיתיים של האנושות, לעבוד גם אחרי פתיחת המסע של היהודים וכפי המקווה ימצאו דברים כל כך נפלאים כמו עד עכשיו, לא, נפלאים הולכים וגודלים.
כבר נדמה כי המלה "בלתי אפשרי" נעלמה מן השפה של הטכניקה.
לו היה איש מן המאה שעברה מופיע עוד הפעם, היה מוצא את כל החיים שלנו מלא מעשה כשפים בלתי מובנים.
איפה אנחנו המודרנים עם אמצעי העזרה שלנו, אנו שמים את המדבר לאגם מים.
להקמת עיירות מספיקים לנו כל כך הרבה שנים כמו למה שהיו צריכים מאות בשנים בתקופות קודמות של ההיסטוריה ־ לזה משלים אין מספר באמריקה.
המרחקים כמכשולים נעלמו.
האוצר של הרוח המודרני מכיל כבר עשירויות ללא ערוך ; כל יום מרבה אותם, מאה אלף ראשים הוגים, מחפשים על כל נקודות הארץ, ומה שהאחד גילה, משתייך ברגע הבא לכל העולם.
אנו בעצמינו מבקשים לנצל בארץ היהודים את כל הניסויים החדשים, לשמש דוגמה, וכמו ב־"יום של השבע־שעות אנחנו עושים ניסיון לאושרו של כל האנושות, כך אנחנו רוצים לפעול בכל החביב לאנושות ובתור ארץ חדשה להציג ארץ של ניסוי ושל דוגמה.
אחרי הסתלקות היהודים יהיו המפעלים שנוסדו על ידם, נשארים איפה שהיו.
ואף לא רוח הקבלנות יחסור שם, איפה שרואים אותו בחפץ לב.
הרכוש היהודי הנייד יחפש גם להבא את השקעותיו, איפה שהיחסים מוכרים טוב לבעליהם.
וכאשר עכשיו הרכוש היהודי, בגלל הרדיפות מחפש לו מחוץ לארץ את המקומות הכי נידחים, אצל הפתרון הזה של שלום ישוב, ויתרום לשגשוג ההמשכי של מקומות מגורי היהודים העד עכשויים.

דברי נעילה

כמה הרבה עוד נשאר בלתי נדון, כמה הרבה ליקוים, שטחויות מזיקות וחזרות ללא תועלת מראה עדיין כתבה זו, אשר הרבה זמן שקלתיו בדעתי ועבדתיו פעמים רבות.
הקורא ההגון, אשר הוא גם נבון מספיק, לקרוא בפנימיות המילים, לא יתן לדחות את עצמו על ידי הליקוים.
הוא ירגיש את עצמו מומרץ, ליטול חלק עם חריפותו וכוחובמפעל אשר לא משתייך ליחיד, ולשפר אותו.
האם לא הסברתי דברים מובנים מאליהם והתעלמתי על חשובים ? טענות אחדות ניסיתי לסתור ; אני יודע, ישנם עוד אחרות, הרבה, ישנם נשגבות ושפילות.
אל הטענות הנשגבות שייכת , שבעולם מצוקת היהודים היא לא היחידה.
־ אני סובר אבל, שמן הראוי שלפחות נתחיל , לסלק קצת מצוקה; יהיה זה לעת עתה רק זה שלנו.
מלבד זאת יכול להיאמר, שמן הראוי שלא נביא הבדלים חדשים בין בני האדם; לא להקים גבולים חדשים, יותר חביב להסב את היעלמות הישנים.
־ אני חושב, אלה שחושבים כך, הם מתלהבים הראוים לאהדה ; אבל האבק של עצמותיהם יהיה נזרם ברוח ללא זכר, כאשר רעיון המולדת עדיין יפריח.
ההתאחוות הכללית היא אפילו לא חלום יפה.
השונא נחוץ למען ההתאמצויות הכי גבוהות של האישיות.
אבל איך ? היהודים במדינת עצמם אולי לא יהיה להם אויב, ובאשר מתוך הרווחה הם יחלשו ויתמעטו,כך דווקא לא כל שכן שיישמדו העם היהודים? ־ אני סובר, היהודים יהיה להם תמיד מספיק אויבים, כמו כל אומה אחרת.
אבל אם הם יישבו על אדמתם העצמי, אז כבר הם לא יכולים אף פעם להתפזר בכל העולם, כל עוד שכל התרבות של העולם לא מתרסק.
ומזה יכול רק שוטה לפחד.
התרבות העכשוי יש לה מספיק אמצעי שליטה, למען להתגונן.
הטענות השפילות הם לאין ספור, כמו שיש הרי יותר אנשים שפילים מאשר בעלי רמה.
כמה דמיונות מצומצמות ניסיתי לדכא .
מי שרוצה להעמיד את עצמו מאחורי הדגל הלבן עם השבע כוכבים, הוא מוכרח לעזור במסע הסברה זו.
אולי יהיה מוכרח קודם כל לערוך מלחמה נגד איזה יהודים מזידים, רועי לבב ומוגבלים.
האם לא יגידו, שאני מספק נשק להאנטישמים ? למה ? בגלל שאני מודה על האמת ? בגלל שאינני טוען, שאנחנו יש לנו בינינו רק מצויינים ? האם לא יגידו, שאני מראה דרך, על מה שיכולים להזיק לנו ? את זה אני מכחיש באופן הכי מוחלט.
זה מה שאני מציע, יכול לבא לידי ביצוע רק עם ההסכמה החופשית של הרוב היהודי.
יכול משהו להיעשות נגד יחידים, אפילו נגד קבוצות של היהודים הכי עצומים עכשיו ־ אבל אף פעם לעולם לא מטעם המדינה נגד כל היהודים.
את השיוויון זכויות החוקיים, איפה שהיא קיימת, אי אפשר כבר לבטלם; שהרי כבר הנסיונות הפוטרות יריצו מיד את כל היהודים, עני או עשיר אל המפלגות המהפכניות.
כבר ההתחלה של דברים בלתי צודקים נגד היהודים מסריך אחריו בכל מקום משברים כלכליים.
אם כן בעצם יכולים מעט לעשות נגדינו ביעילות, אם לא רוצים להכאיב לעצמם.
אבל באותו הזמן השנאה הולכת וגדלת.
העשירים לא מרגישים ממנה הרבה.
אבל העניים שלנו! נשאל נא את העניים שלנו, אשר מאז התחדשות האנטישמיות עברו פרוליטריזציה יותר נורא מאשר אי פעם לפני זה.
כמה אמידים יחשבו, הלחץ עדיין לא מספיק גדול עבור ההגירה ואפילו אצל גירושי יהודים בכח נראה, עם איזה אי רצון אנשינו הלכו ? כן, בגלל שהם לא יודעים לאן! בגלל שהם מתהלכים ממצוקה אל מצוקה אחרת.
אבל אנו מראים להם את הדרך אל הארץ המשובח.
ועם העוצמה האיומה של ההרגל מוכרחה העוצמה הנהדרת של ההתלהבות להלחם.
הרדיפות כבר אינם כל כך אכזריים כמו בימי הביניים ? כן, אבל הרגישות שלנו גדל, כך שאין אנו מרגישים את הפחתת הסבל.
המרדף הארוך גירה את עצבינו יתר על המדה.
ויגידון עוד: המבצע הוא ללא תקוה, אפילו אם נקבל את הארץ ואת הרבונות ־ בגלל שרק העניים יצטרפו לעלות ? דווקא את אלה אנחנו צריכים בראשונה ! רק אבודי התקווה מוכשרים לכבישה.
יגיד מישהו : כן, אילו היה זה אפשרי, אז כבר היו עושים את זה מכבר ? מקודם זה לא היה אפשרי.
עכשיו זה אפשרי.
עוד לפני מאה, לפני חמישים שנה היה זה חלום בהקיץ.
היום כל זה הוא מציאות.
העשירים, אשר יש להם מבט מקיף מלא תענוג על כל ההישגים הטכניים, יודעים טוב מאד, מה כל אפשר לעשות עם כסף.
וכך זה יתרחש : דווקא העניים והפשוטים, אשר בכלל לא חולמים, איזה עוצמה על כוחות הטבע כבר האדם מחזיק, הם יאמינו את הבורה החדשה הכי חזק.
שהרי הם לא איבדו את התקווה על הארץ המשובח.
זהו זה, יהודים ! לא אגדה, לא מרמה ! כל אחד יכול להיווכח ממנה, שהרי כל אחד מוליך אתו חתיכה מן הארץ המשובחת; זה בראשו, זה על זרועותיו , ופלוני בנכסיו הנרכשים.
מעתה זה היה יכול להיות נדמה, כאילו שזה היה דבר הנמשך יתר על המדה.
גם במקרה הכי טובה היה ההתחלה של ייסוד המדינה נותן לחכות עליו עוד הרבה שנים.
בינתיים, ניתנים היהודים על אלף נקודות ללגלוג, לצער, לקללה, למכות, לביזה ולהרג.
לא, גם כשאם אנחנו רק נתחיל לבצע את התכנית, בא האנטישמיות בכל מקום ומיד לידי השבתה.
שהרי זהו ההסכם השלום.
מיד כשהחברה היהודית הוקמה, יהיה החדשה הזאת מוצאת תוך יום אחד אל הנקודות הכי רחוקות של הארץ על ידי הברק של החוטים שלנו.
ותיכף ומיד מתחילה ההקלה.
מן המעמדים הבינונים נוזלים משכילינו הבינונים אשר יצרנו יתר על המדה.
נוזלים אל אירגונינו הראשונים, מהווים את ראשוני טכנאינו, קצינינו, פרופסורינו, פקידינו, משפטנינו, רופאינו.
וכך ממשיך הדבר הלאה, במהירות ובכל זאת בלי זעזועים.
בבתי הכנסיות יתפללו על הצלחת המפעל.
אבל גם בכנסיות ! זהו התמיסה של הלחץ הישן, אשר תחתיו כולם סבלו.
אבל ראשית זה מוכרח להאיר תוך הראשים.
הרעיון מוכרח לטוס החוצה עד אל הקנים מליאי היגון האחרונים, איפה שאנשינו גרים.
הם יתעוררו מדגירתם העמומה.
שהרי בחיי כולנו נכנסת תוכנה חדשה.
כל אחד צריך לחשוב רק על עצמו, והמסע כבר יהיה לעצום.
ואיזה תפארת מחכה על הלוחמים הזולתנים (עם ביטול ישותם) עבור הדבר ! על כן אני מאמין , שדור נפלא של יהודים יצמח מן האדמה.
המכבי"ם יקומו שוב.
עוד הפעם יהיה המלה של ההתחלה חוזרת : היהודים, אשר רוצים, יהיה להם את מדינתם.
מן הראוי שאנחנו סוף סוף נחיה בתור אנשים חופשים על הרגב של עצמינו, ונמות במנוחה במולדת עצמינו.
העולם ישוחרר על ידי חירותינו, יתעשר על ידי עשירותינו ותתגדל על ידי גדולתינו.
ומה שאנו מנסים שם רק עבור פריחתינו, זה יפעל במליאת העוצמה ובהבאת שמחת הלב החוצה לאושרם של כל בני האדם.
(ומה שאנחנו מנסים שמה רק עבור שגשוג עצמינו, זה משפיע בעוז ובהשביעת נחת לאושר של כל האנושות).